החלטה בתיק בפ"מ 8747-10-12

לפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש על ידי קצין משטרה בתאריך 30/10/12 למשך 60 ימים, בגין חשד לגרימת תאונת דרכים.

1.       על פי החשד, בתאריך 28/10/12 סמוך לשעה 10:00, נהג המבקש באוטובוס, בצומת רחובות הורד ועמק יזרעאל במגדל העמק, לא נתן זכות קדימה להולך רגל כבן 16 על מעבר חציה, ופגע בו.

2.       המבקש טען כי אינו אחראי לתאונה כיוון שנהג בזהירות, ניסה למנוע את התאונה וברח מהולך הרגל בכל דרך אפשרית, אך הולך הרגל לא עצר כלל וירד למעבר החציה באופן מהיר. לדבריו הוא ניסה למנוע פגיעה ישירה בהולך הרגל אך לא הצליח לעצור באופן מוחלט ולכן סטה מנתיבו. המבקש נשוי, אב לשני ילדים, אמו מוגבלת וגרה בביתו. רישיון הנהיגה נחוץ למבקש העובד כנהג אוטובוס בחברת "נזרין טורס".

3.       ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, הגישה את תיק החקירה, הפנתה לקיומן של ראיות לכאורה וטענה כי העובדה שמדובר בנהג אוטובוס מקימה חובת זהירות מוגברת. לדבריה, מסוכנות המבקש עולה מעצם ביצוע העבירה ומעברו התעבורתי.

4.       לאחר עיון בתיק החקירה הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אחריותו של המבקש לגרימת תאונת הדרכים הנדונה.

במסגרת דו"ח הבוחן קבע הבוחן כי פעולת אנוש של המבקש גרמה לתאונה וכי מצב הדרך ומצב הרכב אינם הגורמים לתאונה.

עוד מצא הבוחן כי מדובר בקטע כביש ישר עם שיפוע חיובי קל, הכביש תקין ויבש ובכיוון נסיעת המבקש שדה ראיה של 140 מטרים מהם ניתן היה לראות הולכי רגל המהלכים סמוך למעבר החציה.

הבוחן ערך ניסוי במקום התאונה ואף הגיע למסקנה כי לו נהג המבקש במהירות של 35 קמ"ש, והגיב ממרחק של 17.09, יכולה היתה התאונה להימנע. עוד מצא כי לו נהג המבקש במהירות של 43 קמ"ש והגיב ממרחק של 22.99, יכולה היתה התאונה להימנע.

בהודעתו במשטרה מיום 28/10/12 אמר המבקש: "ראיתי שהוא מתקרב בהליכה לכוון המעבר, מהר לא רגיל, ואני אמרתי לעצמי שהוא רואה אוטובוס ואז אני צפצפתי לו שאני בא וראיתי שהוא נשאר באותו קצב הליכה וירד למעבר החצייה, הבנתי שלא שמע אותי, ישר ברחתי שמאלה לנגדי ועדיין אני מצפצף ובלמתי חזק כמה שאני יכול ונעצרתי בנתיב הנגדי".

כשנשאל המבקש באיזו מהירות נהג רגע לפני שבלם חזק, השיב המבקש: "אולי 40 קמ"ש".

המבקש הוסיף: "הייתי משהו כמו 20-30 מ' לפני המעבר והוא בא מהר מצד ימין וירד בלי לעמוד. אם היה מישהו עומד ומחכה לי, הייתי עוצר לו, אבל הוא הלך בלי לעמוד לפני שירד למעבר, הוא לא שם לב לאוטובוס שעובר".

מן ההודעה עולה אפוא כי המבקש הבחין בקטין הולך לכוון מעבר החציה, וזאת ממרחק של

20-30 מטרים לפני מעבר החציה. בראותו את הקטין, המבקש צפצף לו, אך בלם רק כשראה שהולך הרגל יורד למעבר החצייה. עד לבלימה, נהג במהירות של 40 קמ"ש.

המדובר בדרך עירונית בה המהירות המותרת הנה 50 קמ"ש, אולם על המבקש להתאים מהירותו לתנאי הדרך, ושעה שהוא רואה הולך רגל מתקרב למעבר החצייה ומבין שהולך הרגל עשוי לחצות במעבר, עליו להאט מהירותו כך שתתאפשר עצירה במקרה של חצייה.

מהודעת המבקש עולה כי הניח מראש שהמבקש יבחין באוטובוס, ישמע את הצפצוף ולא יחצה, אולם הנחה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות תקנה 52(6) ותקנה 67(א) לתקנות התעבורה המחייבות את המבקש להאט לפני מעבר חצייה ואף לעצור במקרה הצורך כדי לאפשר להולכי רגל להשלים בבטחה את חציית מעבר החצייה. הנחת המבקש אינה עולה אף עם פסיקת בית המשפט העליון (ע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מדינת ישראל, רע"פ 6918/02 אחיה נ' מדינת ישראל, ע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל, בש"פ 6616/99 בר נוף נ' מדינת ישראל - פורסמו במאגרים המשפטיים).

הולך הרגל אינו חייב לעמוד לפני מעבר חצייה והמבקש לא העלה טענה של "התפרצות" לכביש במפתיע אלא להיפך - לדבריו, הבחין בהולך הרגל כבר ממרחק של 20-30 מ' והבין מראש שהולך הרגל יחצה במעבר. בנסיבות אלה, היה על המבקש להאט מהירותו בהתאם.

ניסויי הבוחן מעלים, לכאורה, כי לו הוריד המבקש מהירות נסיעתו ל-35 קמ"ש ולו בלם מיד ולא מסתפק רק בצפצוף, היתה התאונה נמנעת אף אם הבחין בהולך הרגל ממרחק של 17.09 מ' (שזה פחות מן המרחק של 20-30 מ' בו הבחין במבקש לפי הודעתו). 

בהודעתו, מסר הנפגע אושריאל כהן, בן ה-16 שנים, כי כשהגיע אל מעבר החצייה, עמד והסתכל ימינה ושמאלה, ראה אוטובוס אולם העריך שיוכל לחצות את הכביש בבטחה. לאחר כשלושה צעדים על מעבר החצייה, כשהיה קרוב למרכז הכביש, האוטובוס נסע מהר ופגע בו.

לפי הסקיצה שערך הבוחן, המבקש הצביע על מיקום הפגיעה בהולך הרגל - במרכז מעבר החציה.